<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ד'</h1>
<h2>דף לב:</h2>
שטר שפרעו וחזר ולוה בו, כבר נמחל שעבודו. והכי איתא פ"ק דב"מ [י"ז ע"א] ובפרק הכותב בכתובות [פ"ה ע"א]. ומ"מ לא הוי שקרא, כדאיתא התם. והטוען שטר זה נתת לי המעות מפרעון המלוה אבל החזרתים לך מחמת שהיו רעות, אין זה נמחל שעבודו, ואכתי איתיה. והכי איתא פרק חזקת הבתים [ל"ב ע"ב] ור"ם פי"ד דמלוה ולוה.
<h2>דף עו:</h2>
המוכר שטר חוב לחבירו צריך שיכתוב קני לך וכל שעבודא דאית ביה. ואי לא כתב אמרינן כי לא מכרו רק לצור על פי צלוחיתו. כי שני קנינים אית בשטר, קנין הנייר וקנין השעבוד. וכל שלא פירש לא מכר רק הנייר. והכי איתיא בפרק המוכר את הספינה. הרשב"א. וכן הרי"ף פרק גט פשוט. וכתב הוא ז"ל, דאפילו הודה המוכר כי לדעת שיקנה גם השעבוד הקנהו אינו כלום. ושכיב מרע שכתב מטלטליו, אף שטרות איקרו מטלטלין, וזכה מקבל המתנה, אפילו לא כתב קני וכל שעבודא, כדאיתא בפרק מי שמת [ק"נ ע"ב]. משום דלגבי שכיב מרע הקילו.
<h2>דף עז:</h2>
והשטר אגב קרקע נקנית, ואם הקנה אגב קרקע או הביא הקונה ראיה שהקנה לו אגב קרקע, מעלי לכתיבה ומסירה, כן דעת הרשב"א פרק הספינה אע"פ שמסירה בלא כתיבה לא מהני. וכן הר"ם פ"ו דקנין, דאם הקנה לו קרקע כל שהו ושטר אגבה, נקנה השטר בכל מקום שהוא. ומסירה בלא קנין לא מהני, הרי"ן מיגש.
<h2>דף קעג.</h2>
מי שטען "שטר היוצא מתחת ידי בשם פלוני (ו)שלי הוא שנתנו לי" או שטען שהוא קנאו מבעליו, גובה בו וא"צ להביא ראיה על המכירה, ר"ם פ"ט דנחלות. וכן דעת הרי"ן מיגש. והרשב"א חולק עליהם ומצריך ראיה לכתיבה ומסירה. והרי"ף פרק גט פשוט [כתב] דצריך כתיבה וכו', כי כן דעת רבא, והלכתא כותיה בר מיע"ל קג"ם. וכיון שאין נקנה בלי זה כדעתם ז"ל, אם מכרו, כיון דלא מהני, מחזיר הדמים ללוקח.
